אנחנו נמצאים בתקופה של ניסיונות מוסריים שרבים מועדים בהם הנביאים ניבאו לנו את סימני תקופת המשיח כל הסימנים מצביעים שהתקופה בה אנחנו נמצאים היא תקופת משיח. מה הן סימני תקופת משיח? החוצפה תתעצם הגבולות נפרצים פני הדור כפני הכלב רמה מוסרית ירודה מאוד ננסה להבין מזה מוסר? אם נסתכל בהסתכלות רחבה על המוסר נראה שהמוסר מתחלק לשלושה חלקים: 1. הבסיס של המוסר 2. רגשות של המוסר 3. ראש של המוסר 1. הבסיס של המוסר נקרא מוסר זה החלק הנמוך של המוסר ההגדרה של המוסר: "כל מה שאני עושה או לא עושה בגלל פחדים או חינוך". דוגמה: רצון לגנוב אבל לא אעשה זאת בגלל פחדים או חינוך, זה נקרא אדם מוסרי ברמה הנמוכה של המוסר 2. הרגשות של המוסר- הם נקראים מצפון הם החלק היותר גבוהה של המוסר. המצפון בנוי משני חלקים: 1 מצפן 2 צופן 1 מצפן- זה הכוון שלי בחיים. ילד צריך מורה שיראה לו את הדרך המוסרית, איך לחיות. לכן הוא נולד עם שתי תכונות גנטיות רוחניות בשביל לבחור לו את מורה הדרך. גן אחד - עוזר לו למצוא את האדם הכי סמכותי בסביבה הקרובה גן שני- עוזר לו למצוא את האדם עם יושר פנימי שליבו והתנהגותו הם אחד. לגבי הילד מנהיג העדר הוא האדם שיש בו את שתי התכונות האלו. 2 צופן - זה סוד נסתר מאיתנו אלו הם אותם רגשות שלא הצלחנו לזכך מגלגול קודם והם חוזרים אלינו עכשיו כמצפון. 3.הראש של המוסר נקרא ערכים. ההגדרה של הערכים: "פחד ארצי שמצא פתרון רוחני". דוגמה: אם כילד נענשתי לשבת בחדר לבד כאדם מבוגר אהפוך את החופש לערך. עשרת הדברות הם חוקים רוחניים מהבורא הם אינם ערכים. אנחנו כעם מחכים למנהיג רוחני שיראה לנו את הדרך לאמת. מנהיג שיוביל את העם לפי החוקים הרוחניים. מנהיג עם יושר פנימי שליבו והתנהגותו הם אחד. משיח הוא מנהיג רוחני, לפי המקורות הוא יגיע אלינו רכוב על חמור לבן כלומר, רכוב מעל החומר מזוכך וטהור מטרתו להיות שליח הבורא ולעשות את רצונו. לפי כל הסימנים אנחנו נמצאים בתקופת משיח, משיח אמור להגיע בעייתה. זהו תהליך כמו לידה עם צירי לידה. עוצמת הצירים תלויה בכל אחד מאיתנו לכן חשוב מאוד לעשות חשבון נפש ולבחור להיות אנשים מוסריים עם יושר פנימי כלפי הזולת, עם אכפתיות ורגשות לזולת לאהוב את האדם ולאהוב את הבורא. האהבה היא שפת הנשמה באהבה רבה, מזל ליפשיץ מדבריו של אברהם ליפשיץ

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ." (בראשית פרק י"ב, א') פסוק זה מופיע בספר בראשית בפרשת השבוע " לֶךְ-לְךָ ". זה נאמר לאברהם אבינו, העברי הראשון, ראשון אבות האומה. חז"ל אמרו: כמאמר המדרש: "עד אברהם היה העולם מתנהג באפֵלה, משבא אברהם התחיל להאיר" . מה אמר השם לאברהם? " לֶךְ-לְךָ " לֶךְ – תתחיל ללכת, לנוע ולזוז, לכן האדם נקרא מהלך. מה זה לְךָ? לְךָ – זה שלךָ. נתתי לךָ מתנה, המתנה היא שלךָ, כלומר נתתי לךָ גן רוחני שנקרא לךְ והוא שלךָ, גן המעורר את הרצון שלךָ ללכת להליכה חיצונית ולהליכה פנימית. ההליכה החיצונית שלנו זה הרגליים המוליכות אותנו לאן שהרצון בוחר . ההליכה הפנימית שלנו זה הצד הרוחני שמוליך אותנו להתבוננות , להסקת מסקנות ולרצון לשנות ולהשתנות. זוהי הליכה לתוך הנפש והרגשות . הליכה החיצונית יכולה להביא אותנו למקום שונה, להתחדשות אחרת. ההתחדשות מניעה את הרצון הפנימי לאור חדש. אור חדש זה מתנה. אברהם אבינו קיבל את הגן הרוחני ללכת, את אותו הגן הוריש אברהם לכול יהודי לכול הדורות. אותו הגן חי בתוכנו, מבעבע וצועק מתוכנו ללכת, לנוע. לאן ללכת? איך ללכת? " מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ ". בפסוק זה יש תכנית עבודה, איך ללכת ואיך אפשר להתקדם במסלול החיים שלנו. הרעיון שבעבודה הזאת יש סולם, בסולם עולים בשלבים ודבר נוסף בעבודה הזאת יש חשיבות לסדר הטיפוס בסולם. השלב הראשון בסולם זה "מֵאַרְצְךָ" החלק הנמוך ביותר בארציות זה תאוות ויצרים. כאן יש צורך להזדכך מהצרכים הפיזיים של הנפש החייתית בהמית ולהגיע לחופש הבחירה. הכלים שעומדים לעזרתנו הם: מוסר מצפון וערכים. השלב השני בסולם זה "מּוֹלַדְתְּךָ ", מולדתך זה הגן המולד. כאן יש צורך להפוך את הגנים המולדים שלנו לבחירה, הגן המולד שלנו זה לקבל, לראות את עצמי במרכז. כדי שיהיה לנו חופש בחירה כבוגר, צריך לדעת לראות את הזולת , להתחשב , להשתלב, להבין ולפתח רגישות לזולת. קשרים נכונים זה קשרים של נתינה וקבלה. השלב השלישי בסולם זה " וּמִבֵּית אָבִיךָ " זה הצד הפסיכולוגי של האדם, שזה לדעת להשתחרר מהפחדים וסודות שבתת מודע, שנוצרו במהלך חיינו כילדים. וגם יש צורך להכניס שיקול דעת, הגיון,להבדיל ביןעיקר לטפל בהרגלים שרכשנו בבית הורינו. " עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ," (בראשית ב', כ"ד ) לדוגמה: עזב את אביו ואת אימו 50%, דבק באישתו 50% העבודה כאן להתבגר, לדעת ליצור עצמאות, להקים זוגיות, משפחה, להקים דור חדש. הדבר הבסיסי בזוגיות זה לדעת להראות חולשה, לדעת לומר סליחה אני מצטער. אם נדע לבנות את שלושת הדברים האלה : "מֵאַרְצְךָ", "ּמִמּוֹלַדְתְּךָ" וּ"מִבֵּית אָבִיךָ", נוכל ללכת " אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ". כלומר נוכל לחיות את החיים בארציות אבל עם ראייה רוחנית, עם רצון ללכת אל האור. מזל ליפשיץ משיעורי אברהם ליפשיץ

אחריות זאת מילה ששומעים לעיתים קרובות. כדי שנוכל להבין את משמעות המילה ניתן לה הגדרה. הגדרה של המילה אחריות : "כול מה שאני עושה או לא עושה מתוקף תפקידי או מתוך האכפתיות המודעת, שאני מאמץ" ( אברהם ליפשיץ). אכפתיות היא המפתח שמניעה אותנו להחליט אם לפעול או לא . ליתר דיוק, מה שגורם לנו להחליט אם לפעול או לא לפעול, זה האכפתיות לא לפגוע: לא לפגוע בעצמי, בזולת , בחי, בצומח, בזמן, ברכוש וכו'. האנרגיה של האכפתיות לא לפגוע, כשהיא עולה למודעות אובייקטיבית היא הופכת להיות אחריות . האחריות בנויה משרשרת של חוליות, השרשרת היא הממוצע בין עוצמה לגמישות. במילה אחריות כול אות היא חוליה, לכן חשוב סדר החוליות שבשרשרת. שרשרת החוליות א – אני, זה היכולת שלי לקחת אחריות על החיים שלי , על מעשי, רגשותי, מחשבותי וכו'. רק אם הצלחתי, אני יכול להמשיך הלאה ולהוסיף חוליה נוספת. ח – אח, לקחת אחריות על אדם קרוב כמו אח. רק אם הצלחתי, אני יכול להמשיך הלאה ולהוסיף חוליה נוספת. ר – אחר, לקחת אחריות על אדם אחר. רק אם הצלחתי, אני יכול להמשיך הלאה ולהוסיף חוליה נוספת. י – אחרי, היכולת לתת דוגמה אישית. רק אם הצלחתי, אני יכול להמשיך הלאה ולהוסיף חוליה נוספת. ו – אחריו, היכולת להתבטל. רק אם הצלחתי, אני יכול להמשיך הלאה ולהוסיף חוליה נוספת. ת – אחריות, האות ת' בגימטרייה שווה 400 . מספר 4 מייצג ארגז המסמל יציבות, לא יוכלו להזיז אותי מהאחריות שאני לוקח. עכשיו יש את השרשרת החוליות השלמה, שכוללת את כול החוליות מי האות א' עד האות ת'. אם יש מחיצה בין האות י' לבין האות ו', החוליה "אחרי" היא ללא פשרות , כי אין את היכולת לעבור לחוליה של "אחריו" שזה היכולת להתבטל. ב מקרה זה , השרשרת מאבדת את הגמישות שלה כמו מוט ברזל, החיים הופכים להיות חסרי גמישות כלומר "הכול או כלום". מזל ליפשיץ משיעורי אברהם ליפשיץ

ביתו הראשון של האדם זה הרחם. העובר ברחם נמצא בשני מצבים הופכיים: מצד אחד יש לו גבולות ברורים של הרחם , בתוך הגבולות כולו עטוף ברכות וחום, לכן הוא מרגיש הכי מוגן בעולם, הוא מרגיש ביטחון. מצד שני העובר מרחף במי שפיר ברחם, אין לו יציבות , כול תנועה של אימא הוא בטלטול, הריחוף והתנודות נותנים לו להרגיש ריגושים. כשאדם מחליט להקים משפחה , להקים את ביתו, הוא צריך את שני המצבים הראשוניים שהיו לו ברחם: ביטחון וריגושים. מאיפה הביטחון והריגושים יקבלו את מזונם? את הביטחון האדם מקבל מהמשפחה , ואת הריגושים האדם מקבל מהזוגיות. אנחנו רואים שמשפחה וזוגיות הם שני מצבים הופכיים, משפחה צריכה ביטחון, זוגיות צריכה ריגושים. להמחשה אביא כאן את "משל הנר". אנחנו כבני האדם משולים לנר , " נר ה' נשמת אדם". (משלי כ'. כ"ז) הסימבול של הזוגיות בנר הוא הפתיל, הסימבול של המשפחה בנר זאת הלהבה. אפשר לראות בנר שהלהבה יושבת על הפתיל, כמו כן אפשר לראות שמצד אחד הלהבה ניזונה מהפתיל מצד שני הלהבה מכלה את הפתיל. כדי שהלהבה לא תכלה את הפתיל , יש לדאוג שהפתיל כול הזמן יתחדש. כלומר יש צורך להוסיף שמן כול הזמן. כך במשפחה ובזוגיות. המשפחה צריכה ביטחון, צריכה את השגרה , את הדברים המוכרים והקבועים. דבר נוסף, במשפחה יש צורך להתמודד עם דברים כבדים, כמו הצורך באחריות, בהתמדה, שיקול דעת , חינוך ילדים וכו'. הביטחון, השגרה ועול המשפחה, אלו הם דברים שמכלים את הזוגיות. כדי שהמשפחה לא תכלה את הזוגיות, יש צורך כול הזמן להתחדש או לחדש, כלומר יש צורך בריגושים. ההתחדשות יוצרת ריגושים, הפוך מהצורך של המשפחה שצריכה ביטחון ושגרה. אחד הדברים הפשוטים שאפשר לעשות בזוגיות זה להפתיע . הפתעה שוברת את השגרה. היא מחדשת ויוצרת ריגושים. הריגושים בזוגיות נותנים את הכוח להתמודד עם עול המשפחה. הריגושים זה השמן ששומר על בעירת החיים. כאשר הזוגיות ניזונה מריגושים , היא תוכל להזין את המשפחה והמשפחה לא תוכל לכלות את הזוגיות. מזל ליפשיץ משיעורי אברהם ליפשיץ

ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. נאמר : "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ', י"ט) אם נסתכל על העץ נוכל לראות, שהמיוחדות שלו זה הצמיחה ולהניב פרות. כך גם אצל האדם, הדבר החשוב והמשמעותי זה הצמיחה והפרות שהם ההגשמה , ההמשכיות והנצחיות. יש חלק נוסף ,שהוא נסתר מהעין, שבלעדיו אין קיום לעץ, אותו החלק נקרא שורש. תפקידו של השורש לתת את ההזנה הבסיסית ,הקיומית של העץ, שנותן את היציבות לעץ. המזון של העץ נמצא באדמה , מומס במים והעץ מקבל את המזון דרך המים. אם העץ פוחד שידעו שהוא רוצה מים , לא ישלח את השורשים שלו לחפש מים, ואז תהיה לו בעיה , לא יהיו לו שורשים יציבים שיתמכו בו. כך גם האדם כדי שיוכל לצמוח ולהניב פרות הוא צריך שורש יציב. אצל האדם ישנו מרכז אנרגטי ,שנמצא באגן והוא נקרא "שורש". הצורך של ה"שורש" זה לקבל בשביל לקבל, זה הקיום הבסיסי שלנו. כמו העץ, אם האדם פוחד לומר את מה שהוא רוצה ופוחד לבקש , לא יוכל לפתח את רגש השייכות , לא יוכל לפתח ביטחון עצמי, לא תהיה לו יציבות בחיים. יווצרו לו פחדים חברתיים כמו פחד מנטישה, פחד מדחייה, פחד מכישלון וכו'. לכן חשוב לדעת לומר את מה שאני רוצה , לדעת לבקש, לדעת לקבל, זה יוצר שייכות , יוצר ביטחון, יוצר יציבות בחיים. אנחנו כעם היהודי, אנחנו עם שהוגלה בארבעה גלויות: גלות מצרים גלות אשור גלות בבל גלות אדום א נחנו כעם נודד , חסר שורשים, הרגשנו חוסר ביטחון , חוסר שייכות , הרגשנו הרבה פחדים על עצם קיומנו כעם יהודי. אם הקמת מדינה ליהודים החלה הגאולה של גלות אדום והיא תסתיים בסוף האלף השישי, כאשר המשיח יהווה את החוליה המרכזית בגאולה, שזה יהיה השלמת קיבוץ הגלויות. הקמת המדינה נתנה לנו להרגיש, שכאן בארץ שלנו נוכל להכות שורשים, נוכל להרגיש שייכות, כאן נוכל להוריד את הפחדים על עצם קיומנו, אך עדיין הגלות לא הסתיימה . אם נתבונן בארבעת לשונות הגאולה : "הוצאתי" , "הצלתי", "גאלתי" "לקחתי", ונחבר אותם לארבעת הגלויות , נקבל הוצאתי אתכם ממצריים, הצלתי אתכם מאשור , גאלתי אתכם מבבל, ולקחתי אתכם מאדום. אנחנו רואים ששלושת הלשונות הראשונים: "הוצאתי", "הצלתי" ו"גאלתי", הבורא עושה בשבילנו. הלשון האחרונה "לקחתי" , כאן הבורא לוקח לעצמו. "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים;" (שמות ו' ז') יש פה תהליך של שלושת הגלויות הראשונים, שהמטרה היתה להכשיר אותנו כעם, ועכשיו בגלות האחרונה אנחנו צריכים להיות עם. עד היום אנחנו רואים שהעם היהודי יודע להיות באחדות, רק כשיש איום חיצוני עליו. עכשיו שאנחנו צריכים להיות כבר עם, אנחנו יכולים לתרום לתהליך בצורה חיובית , ב"אהבת חינם ", לסלוח, לותר, אכפתיות , התעניינות, תמיכה. זה יכול ליצור בנו הרגשת שייכות אחד כלפי השני שמביא אותנו לאחדות , המביא אתנו להיות עם. מזל ליפשיץ משיעורי אברהם ליפשיץ

אנחנו נכנסים לתקופה שנקראת בין המצרים, ימים אלו קשורים לחורבן בית המקדש. זה הזמן המתאים להתבונן ולראות איך אפשר לבנות את הבית שבתוכנו כלומר את בית המקדש הפנימי שלנו. זוגיות טובה בונה את הבית הפנימי של כול אחד ואחד, ובעצם בונה בגדול את העם היהודי. איזה כוח עצום יש לקשר הזוגי? במצב הטבעי נוכל להרגיש דחף פנימי עמוק הדוחף אותנו לחפש בן/בת זוג המתאימים לנו להתחבר ולבנות את החיים ביחד. יש בנו רגש של תשוקה וערגה לחיות ביחד, זהו כוח עצום שמחייה אותנו. מניין הכוח העצום הזה? נוכל לראות שהשורש שלו ישן נושן, בספר בראשית , בבריאת האדם. "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ", (בראשית א', כ"ז). אברהם הביא רעיון מקורי וחדשני, הרעיון החדשני שבעצם נבראו שתי בריאות באדם: בריאה ראשונה זה בריאה של האגו האנושי ובריאה שנייה בריאה של האגו המיני. בריאה ראשונה: זה האדם שבי, התכונות האנושיות שבי. באגו האנושי האיש והאישה דומים אך לא שווים, שניהם רוצים יחס אנושי טוב, אכפתיות, פתיחות רגשית, רוצים אהבה שמייצרת חברות וכבוד הדדי. הבריאה השנייה: זה האגו המיני, "זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם", (בראשית א', כ"ז) האיש והאישה קיבלו את הגנים הראשוניים שאתם הם נולדו. האיש קיבל את הגן הזכרי, האישה קיבלה את הגן הנקבי. הם קיבלו גנים מהופכים. הזכר הוא החץ, הנותן, היוזם. הנקבה היא המקבלת, הסופגת ומכילה. בכדי שתהיה זוגיות צריך להתמזג. בכדי שיתמזגו צריך להיות מוזג. הזכר הוא המוזג. הנקבה היא שמתמזגת. כשהאיש והאישה מחוברים באגו האנושי, ומחוברים באגו המיני, ביחד הם שלם. מזל ליפשיץ משיעורי אברהם ליפשיץ

עשרת הדיברות הם מערכת חוקים רוחניים, שבאמצעותם יש לאדם אפשרות להתפתח ולהזדכך ברמה הנפשית והרוחנית. עשרת הדיברות הם כמו סולם , בתחתית הסולם נמצאים היצרים ולמעלה בסולם נמצאת הרוחניות. אם נרצה לעלות בסולם לרוחניות, נצטרך להרחיב את החלק התחתון של הסולם בכדי שיהיה רחב ויציב. אם ניקח כל דיבר מעשרת הדיברות ונמשיל כל דיבר לקובייה ונבנה מגדל גבוה מהקוביות, כאשר אנחנו מניחים קובייה על גבי קובייה, מה שיקרה זה שככול שהמגדל יהיה יותר גבוה , הבסיס יהיה פחות יציב. מה עלינו לעשות כדי לייצב את הבסיס של המגדל? מה שעלינו לעשות זה להרחיב את חלק התחתון של המגדל כמו משולש כלומר להרחיב את הצד האנושי שבנו. בחלק התחתון של הסולם נמצאים הדיברות שבין אדם לחברו. לכן חשוב שדיברות אלו יקבלו מקום חשוב בחיינו. מה קורה כשאנחנו לא מכבדים את הזולת ? כשאנחנו לא מכבדים את הזולת, אנחנו עלולים לבטל אותו, הביטול מתייחס לדיבר "לא תרצח". כאשר אנחנו מכבדים אחד את השני, רגישים אחד לשני, אכפתיים אחד כלפי השני, אנחנו מרחיבים ומייצבים בסיס אנושי המאפשר לנו לטפס ולעלות לרוחניות. מזל ליפשיץ משיעורי אברהם ליפשיץ

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: ( בראשית פרק ב', פסוק ג') המילה שבת באה מהמילה לשבות. מי שובת? המערכת האנרגטית של הטבע שובתת. סוגי אנרגיות ששייכות לטבע דוממות בשבת, גם המלאכים ששייכים לטבע דוממים בשבת. לחומר יש מספרים שמגדירים את הטבע. המספרים שמגדירים את הטבע ,אלו הם המספרים מאחד עד שבע. המספר שבע הוא המספר הכי מזוכך ששייך לטבע. המספר שמונה שייך לרוח, לאינסוף. הספירה שבני האדם סופרים נקראת מתמטיקה, מתמטיקה היא שפת המספרים. הטבע סופר אחרת, הטבע סופר בהפכים : סגור – פתוח, מלא – חסר, אין – יש, זכר – נקבה, פלוס – מינוס וכו'. הטבע סופר את ימי השבוע בסגור – פתוח. יום א' – סגור יום ב' – פתוח יום ג' – סגור יום ד' – פתוח יום ה' – סגור יום ו' – פתוח יום ז' – פתוח כך הוא ממשיך עד יום שבת, שבו חל שיבוש. מה הוא השיבוש? במקום שיום השביעי יהיה סגור , הבריאה הפכה את יום השבת לפתוח, עכשיו יום שישי פתוח ואחריו שבת פתוח זה השיבוש וזאת התקלה . אם הטבע היה סופר את ימי השבוע בדרך שלו , כאשר הטבע היה מגיע לספרה 8 החומר היה נהפך לרוח. כדי שהטבע ישאר טבע, הבריאה יצרה קלקול בטבע, כעת אין לטבע יכולת לעבור הלאה ולכן הספירה מתחילה מההתחלה. כדי שיום השביעי יהפך לפתוח, כלומר שהאנרגיה הזכרית תיהפך לאנרגיה נקבית, היה צורך להשבית את המערכת האנרגתית, לכן המערכת האנרגתית שובתת ביום השבת. מזל ליפשיץ משיעורי אברהם ליפשיץ

האני של כל אחד מוקף במרחב של אהבה ורגשות. כל אחד זקוק לרגשות. התקופה של ימינו ,זאת תקופה של אינטרסים, ישנה הרגשה שמסוכן להביע רגשות, לכן בני האדם מסתירים את הרגשות ועוטפים אותם בתדמית. התדמית מסתירה את העולם הפנימי של האדם. ככל שהתדמית גדולה יותר ככה העולם הפנימי של האדם חסום יותר. אמנם האדם מרגיש בטוח יותר עם התדמית אבל הוא נמצא בבדידות רגשית , אין לו עם מי לחלוק את רגשותיו. בחיים נוצרים קשרים שונים עם בני האדם, ישנם שלושה קשרים בסיסיים: 1. קשר של תדמית 2. קשר של חברות 3. קשר של ידיד נפש קשר של תדמית: קשר של תדמית זה קשר בין שני אנשים עם תדמית, זה קשר של תדמית בתדמית, זה קשר של אינטרסים, קשר של קח ותן, קשר של רגשות חסומים, לכן קשר זה לא יכול למלא את הצרכים הרגשיים. קשר של חברות: קשר של חברות זה קשר בין שני אנשים, שמוכנים להוריד את התדמית, מראים אחד לשני את רגשותיהם. חבר – חיבור וחיבוק. חיבור – לשתף רגשות, חולשות וקשיים בחיי היום יום. חיבוק – חיבוק שבו מקבלים גם את החלק האחורי של האדם, כלומר מקבלים לא רק את החלק היפה שבאדם. קשר של ידיד נפש: קשר של ידיד נפש זה קשר של שני אנשים המוכנים לותר על התדמית ולהתחבר בעולם הרגשות במלואם, כלומר התמזגות של הרגשות באגו האנושי. בקשר כזה אדם יכול להיחשף ברגשות , יכול לדבר על מה שהוא חושב ומרגיש כמו שהוא עם עצמו, הרגשות ביניהם פתוחים וזורמים , יש השוואת תדרים ברגשות, יש קבלה , אחד מקבל את השני כמו שהוא. קשר כזה יכול להיות עם בן/בת הזוג או עם חבר. כל אחד לפי הביטחון והאמון שהוא חווה. זה קשר ששואפים להגיע אליו. ידיד נפש: ידיד – מהמילה יד. יד – זה עשייה , יצירה. כשמישהו מושיט יד לנפש שלי, הוא מלמד אותי על הנפש שלי דרכו. מכיוון שזה הדדי, כל אחד לומד את השני ודרך השני לומד את עצמו. היד עושה ויוצרת קירבה בנפש, היא יוצרת קשר הכי קרוב. מזל ליפשיץ משיעורי אברהם ליפשיץ