בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות יש מנהג להרבות באכילת פרות משובחים ובמיוחד מפרות ארץ ישראל שהם שבעת המינים.
אמנם יש עניין לאכול את פרות האילן, אבל יש גם עניין להתבונן פנימה, לעשות חשבון נפש ולהתעורר רוחנית לצמיחה מחודשת "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", (דברים כ', י"ט).
אם נוסיף למילה עץ את האות ה', שם השם, נקבל את המילה עצה. זוהי מילה שאנחנו שומעים הרבה בחיי היום יום. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מתרוצצים ומחפשים לקבל עצה שתוביל אותנו למקום המדויק והנכון.
גם לעץ יש עצה, לעץ יש מערכת הובלה המוליכה מים מן השורשים אל חלקי העץ העליונים, שעשויה מצינורות והם נקראים עצה. בכל שנה נוצרת שכבה חדשה של עצה.
כעת אפשר להבין את היופי שיש בעץ. לעץ יש עצה ולכן יש לו את האפשרות לחבר שני הפכים, לחבר את הצד הארצי שלו עם הצד הרוחני שלו.
השורשים נמצאים עמוק בתוך האדמה במקום הארצי. דרך מערכת ההובלה הנקראת עצה, החלק הארצי מתחבר לחלק העליון, לנוי של העץ, שזה החלק הרוחני שלו.
גם לנו יש את שני החלקים - ארציות ורוחניות. העבודה שלנו היא לקבל עצה נכונה, שתוכל להיות מערכת הובלה נכונה ושתחבר את הארציות לרוחניות בצורה הנכונה.
לאדם ולעץ יש קשר מיוחד עם משמעות גדולה.
נוכל לראות זאת בספר בראשית:
"וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ", (בראשית ב', ט"ז-י"ז).
אפשר לראות בפסוק שיש שני סוגי עצים, עץ עם פרות שמותרים לאכילה ועץ עם פרות רוחניים שאסורים לאכילה.
מדוע יש ציווי לאכול מהפרות?
האדם נוצר מהאדמה לכן גוף האדם מורכב מחומרים של אדמה, כדי שאדם יוכל להתקיים הוא צריך לאכול את מרכיבי האדמה. מכיוון שאדם אינו יכול לאכול ישירות את מרכיבי האדמה, הוא צריך מתווך שיוכל למחזר את האדמה, המתווך הוא העץ.
העץ לוקח את המרכיבים מן האדמה, מעלה אותם למעלה לענפים ומענפים לפירות. כשהאדם אוכל את הפרות הוא אוכל את מרכיבי האדמה בצורה מזוככת וכך הוא יכול להתקיים.
כל הצומח הוא מיצוי של האדמה, העץ ניזון מהאדמה לכן הוא לא יכול להתנתק מהאדמה. אם העץ יתנתק מהאדמה אין לו קיום, כך גם האדם לא יכול להתקיים בלי האוכל, לכן זה ציווי.
מאכל זה אותיות מלאך, למלאך אין חופש בחירה. הציווי השני: "וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ". אדם אכל וגורש מגן העדן, לאחר הגירוש האדם קיבל את היצרים ואת התאוות. ועכשיו התיקון שלנו לדעת לבחור בין טוב לרע, לזכך את היצרים ואת התאוות ולהפוך אותם לחופש בחירה.
נוכל לראות בצורה סימבולית לפי סוגי הפרות את הנפילה הרוחנית של האדם הראשון.
1. פרות עם קליפות קשות שייכות לעולם הזה שבעולם העשייה, רובו קליפות קשות. הקליפה לא ניתנת לאכילה.
בסימבול אצל האדם זה מקביל לאגן הקטן, שזה היצרים.
2. פרות עם קליפות רכות גם הם שייכים לעולם הזה שבעולם העשייה, הקליפה לא ראויה לאכילה.
בסימבול אצל האדם זה מקביל לאגן הגדול שהם התאוות.
3. פרות עם גרעין קשה, הגרעין הוא הקליפה, לא ניתן לאכילה, שייכים לעולם היצירה שבעולם העשייה.
בסימבול אצל האדם זה מקביל לבטן, שזה המוסר, מצפון וערכים.
4. פרות עם קליפה וגרעינים רכים, אוכלים את כל הפרי, הם שייכים לעולם הבריאה שבעולם העשייה.
בסימבול אצל האדם זה מקביל לחזה שזה הצד הפסיכולוגי, המיסטי והרגשות.
5. עולם האצילות שבעולם העשייה, מה ששייך לשם זה חמשת הדגנים, שזה הלחם שלנו.
הסימבול אצל האדם זה מקביל לראש שזה השכל ברוחניות. אמנם אנחנו אוכלים את כל הלחם, אבל אנחנו צריכים להשקיע אנרגיה לעבד את הדגן ללחם.
לאדם הראשון היתה גישה ישירה לעולם האצילות, לא היה לו צורך בהשקעת אנרגיה. אנחנו מתקנים את חטא אדם הראשון ולכן צריכים להשקיע מאמץ
"בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם". (בראשית ג', י"ט)
האדם חטא באכילה לכן התיקון שלנו באכילה ארצית ורוחנית.
מי יתן ונוכל להכות את שורשנו עמוק באדמה של הארץ שלנו, ארץ זבת חלב ודבש, שנוכל לצמוח ולהניב פרות מתוקים.
ט"ו בשבט שמח
מזל ליפשיץ
משיעורי אברהם ליפשיץ